מאיר נטיף: הבלתי נראה של הנראה

סדרת העבודות החדשה של מאיר נטיף, המוצגת בתערוכה "הבלתי נראה של הנראה" שאצרה ד"ר נירה טסלר ב"סלון משותף לאמנות" בקרית המלאכה,  ותוצג במהלך חודש פברואר 2022, עשויה בעיקרה בטכניקה של עיפרון ועפרונות צבעוניים על נייר, והיא כוללת מעין כלי קיבול(Vessels) בהם דימוי צמחי באופיו, המאזכר קקטוס בודד, פרח או ניצן – המוקפים בסוג של הילה.

 ממבט ראשון מדובר בז'אנר המוכר של 'טבע דומם', אך סוד קסמם של הדימויים אינו נובע רק מהכרה בשליטה הפנומנלית שלו בטכניקה, אלא טמון בעובדה שהדימויים הסימטריים והנקיים אינם נקלטים במלואם במבט ראשון. נדרשת לצופה התבוננות מעמיקה, המעלה לפתע לתודעתו ממד 'מיסטי' הנמצא במכלול המצויר ומאפשר לו לחוות את היצירה על מלוא היבטיה ורבדיה.

 כשנשאל למקורות ההשראה שלו מעלה נטיף אל ראש הרשימה את האמן האיטלקי ג'ורג'יו מורנדי (1890-1964 ,Morandi), שבמהלך חייו יצר בעיקר קומפוזיציות אלמותיות בהן סדרות של כלי קיבול מוכרים, מפושטים, מעוררי יגון וכמעט טראגיים.

בשונה ממנו, התחושות שמעלות עבודותיו של נטיף - בהן כלי קיבול בודד וממורכז - הנן של בדידות, הסתגרות והתכנסות. מעל כל אלה זוהרת הילה העוטפת את הדימוי המרכזי באאורה ומעלה את האובייקט מן הממד הארצי הפיזי, אל ממד מטפיזי.  שמה של התערוכה - "הבלתי נראה של הנראה" - הושאל מתוך חיבור בשם "העין והרוח" שכתב הפילוסוף/הפנומנולוג הצרפתי מוריס מרלו-פונטי (1908-1961Merleau-Ponty, ) בשנת 1961, והיה האחרון שהתפרסם במהלך חייו. חיבורו זה מציע עיסוק מטפיזי באמנות ובציור בפרט, ובניגוד לגישתו בכתביו הקודמים, בהם הוא רואה באמן את ניגודו הגמור של הפילוסוף, נקודת המוצא שלו כאן היא דווקא הקונקרטיות של יצירת האמנות, ומכאן גם התייחסות מפתיעה הרואה באמן שותף מלא לדרך החקירה והחיפוש הפילוסופיים. לדברי מרלו-פונטי, "בעודה נסתרת מן העין, האמת שהפנומנולוג מחפש אינה נמצאת מעבר למה שהעיניים מסוגלות לראות [תחום התפיסה החושית], אלא היא נוכחת במעבה הנראה עצמו. כלומר, מרחב ההופעה של הדברים שבתוכו מסתתר העומק החמקמק שלהם".[1] 

גישתו הפילוסופית של מרלו-פונטי מסייעת לרדת לסוף דעתו של נטיף, שבבואו להגדיר את מעשה היצירה שלו מקפיד להדגיש את העובדה שאינו מצייר או רושם 'כלי', 'פרח' או פריט ריהוט כאובייקטים העומדים בפני עצמם, אלא מכלול ציורי שמקרין גם היבטים רוחניים, טרנסצנדנטליים ומדידטיביים. 

אוצרות וטקסט: ד"ר נירה טסלר

   [1] מוריס מרלו-פונטי, העין והרוח, תרגום מצרפתית: עירן דורפמן, עריכה: חגי כנען, תל-אביב: הוצאת רסלינג, 2004, 10.    

גישתו הפילוסופית של מרלו-פונטי מסייעת לרדת לסוף דעתו של נטיף, שבבואו להגדיר את מעשה היצירה שלו מקפיד להדגיש את העובדה שאינו מצייר או רושם 'כלי', 'פרח' או פריט ריהוט כאובייקטים העומדים בפני עצמם; אלא, מכלול ציורי שמקרין גם היבטים רוחניים, טרנסצנדנטליים ומדיטטיביים.